Chasidut על שמואל א 15:6

זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים אשר קרך בדרך וגו' (דברים כ״ה:י״ז-י״ח).
כתיב יזכר עון אבותיו אל ד' וחטאת אמו אל תמח (תהילים ק״ט:י״ד) ואיתא במדרש (תנחומא תצא ד) וכי אבותיו של עשו רשעים היו והלא צדיקים היו אברהם זקינו ויצחק אביו וכו', אלא מה שחטא נגד אבותיו וכו' וחטאת אמו אל תמח, ומה חטא נגד אמו בשעה שיצא מבטן אמו חתך עיקר מיתרין שלה שלא תלד וכו' (ועיין שם במדרש). והענין בזה כדאיתא בזוה"ק (לך ע"ח:) וימנע מרשעים אורם (איוב ל״ח:ט״ו) וימנע מרשעים דא תרח ובני ביתיה אורם דא אברהם וכו'. והיינו כמו שביאר בזה כבוד אזמו"ר זללה"ה, דהנה באמת לא שייך לומר שיש לתרח שום התיחסות לאברהם אבינו, מאחר שהיה ממש היפך ממנו, ולזה לא שייך לומר שתרח הוא הצינור שדרך עליו עבר אברהם אבינו, ורק אין לו שום חלק באור של אברהם אבינו, מאחר שעשה היפך ממש מאאע"ה. וזה, וימנע מרשעים, אורם דא אברהם, שתרח אין לו שום חלק באור של אברהם אבינו, ורק אברהם נחשב לבריה חדשה. והגם שמצינו במדרש (רבה נח ל"ח) שתרח עשה תשובה, זה הכל היה מצד אתערותא דאברהם אבינו, אבל בעת שיצא ממנו אברהם לא היה לו שום חיים. וכן הכא נמי לא שייך לומר שעשו הרשע יש לו חלק מעט מאורו של יצחק אבינו, מאחר שחטא נגד אבותיו, ועשה ממש ההיפך ממעשיהם. לכן אין לו שום התיחסות לחיים של יצחק אבינו. וזה שמסיים המדרש, בשעה שיצא מבטן אמו חתך עיקר מיתרין שלה כדי שלא תלד, והיינו שנטל עם עצמו כל כח ההולדה, שלא יהיה לו חלק בהם, שלא נשאר כלום אצל יצחק ורבקה ממנו. וזה הוא הענין ממלחמת עמלק שעליו אמר הכתוב (עובדיה א׳:ג׳) שוכני בחגוי סלע מרום שבתו אומר בלבו מי יורידני ארץ. וכמו שביאר בזה כבוד אזמו"ר זללה"ה שזה הוא כל התקיפות שלו, שיש לו חלק בקדושת אבות, מאחר שבא משני צדיקים מיצחק ורבקה, והולך ומתפשט עצמו בכל מזימת לבו על סמך התקיפות הזה. וזה, אשר קרך בדרך, והיינו שאומר מאחר שבאמת אין אדם יכול לברר עצמו עד גמר הבירור, כי מי יאמר זכיתי לבי, ורק שגמר הבירור הוא ביד השי"ת, והאדם תמיד הוא באמצע הדרך ויכול השי"ת לברר אותו אף שאינו מתחיל כלל בעבודה, ועומד תמיד בקטרוגים על ישראל על סמך זה התקיפות שיש לו חלק בקדושת אבות. ונגד המלחמה הזאת, הוא העצה, רק התגברות עבודה, והיינו שמראין לו שהשי"ת הציב בזה העולם שהאדם מוכרח לעבוד עד מקום שידו מגעת, ולפום צערא אגרא. והיינו מאחר שישראל עובדים עד מקום שידם מגעת, לזה יברר אותם השי"ת, שאני עמלק שאינו מתחיל כלל בעבודה. וכדאיתא בש"ס (מגילה ו.) יוחן רשע בל למד צדק בארץ נכוחות יעול וגו' (ישעיהו כ״ו:י׳) אמר יצחק לפני הקב"ה רבש"ע יוחן עשו אמר לו הקב"ה רשע הוא, אמר לו יצחק בל למד צדק אמר לו הקב"ה בארץ נכוחות יעול. והיינו, שעל אלו הד"ת המבוררים לו הוא עושה ג"כ ההיפך, אף שיש לו כח לעצור את רוחו והולך לו מתפשט עצמו בכל לבבו, א"כ בל יראה גאות ד', שבזה נפרד כולו מהקדושה ואין לו שום חלק בקדושת אבות, מאחר שעושה ממש ההיפך. ואותו לא יברר השי"ת, כי השי"ת אינו מברר רק האומה הישראלית, מאחר שעובדים את השי"ת עד מקום שידם מגעת. ולזה מצינו אצל שאול המלך במלחמתו עם אגג מלך עמלק, כתיב (שמואל א ט״ו:ו׳) ויאמר שאול אל הקני לכו סרו רדו מתוך עמלקי פן אוסיפך עמו וגו' ובאמת לא היה לו מאמר רק להחרים את עמלק ומה רצה מהקני. ורק ענינו כדאיתא (במכילתא) גדול מה שנאמר ביהונדב בן רכב יותר ממה שנאמר בדוד המלך. דאילו בדוד המלך כתיב (תהלים פ"ט) לעולם אשמור לו חסדי ובריתי נאמנת לו וגו' אם יעזבו בניו תורתי וגו' ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם. ואילו ביהונדב בן רכב כתיב (ירמיהו ל״ה:י״ט) לא יכרת איש ליונדב בן רכב עומד לפני כל הימים, בין קיימו ובין לא קיימו. והיינו, כי הכריתת ברית עם יהונדב בן רכב מבני קני, היה אף בלי שום עבודה. ולזה כאן במלחמת עמלק אמר שאול המלך להסיר קני מתוך עמלק, מאחר שאני צריך להראות כאן כנגד עמלק שעיקר הוא העבודה, ולפום צערא אגרא. ולזה לא אוכל להביט בשום אופן על הכריתת ברית שיש לך בלי שום עבודה. ולזה העצה להסירך מתוך עמלק, כי אוכל לאוסיפך עמו, כי מוכרח אני כעת להראות שבלתי עבודה לא יחפוץ השי"ת בזה העולם, ורק כפי עבודת אדם כן מראה לו השי"ת ההתקשרות שלו. ולזה איתא בש"ס (מגילה י"ח.) כשהוא אומר לא תשכח הרי שכחת הלב אמור הא מה אני מקיים זכור, זכור בפה. והיינו, שאם תרצה להביט רק על עומק נקודת לבבך שבזאת הנקודה אתה נתמשך אחר רצון השי"ת. וזאת עדיין אין שום עצה נגד עמלק, מאחר שהוא ג"כ אומר שבעומק אינו רוצה רק מה שברצון השי"ת, ורק מוכרח לזכור בפה, ופה מרמז על לבוש האחרון מזה העולם כדאיתא בש"ס (ברכות ס"א.) פה גומר. והיינו כשתזכור בפה, שתעבוד על הגמר הלבוש מזה העולם עד מקום שידך מגעת. ואז תמחה את זכר עמלק לגמרי, מאחר שעל הלבוש עושה ממש ההיפך מרצון השי"ת:

ומבואר שם להכרית זרעו של עמלק תחילה והוא כי כל זמן שעמלק בעולם כאלו הכנף מכסה את הפנים ולזה הי' המלך הראשון מזרעה של רחל וכמאמרם ז"ל בגמ' (ב"ב) גמירי שאין עמלק נופל אלא ביד זרעה של רחל כי בעת שישראל עומדים בסדר נכון אזי אין שום מקום לקטרוגו של עמלק רק כאשר יוצא האדם לפעמים מן הסדר אזי מתיצב נגדו הקטרוג מעמלק לזה צריכין נגד עמלק זרעה של רחל כי ע"י גודל עבודת זרעה של רחל נתבררו כל ישראל שלא יצא שום נפש מהם מסדר גדרו וזהו נמי הענין שנצטוו ישראל למנות להם מלך כי על ידי המלך ישראל נתבטל ג"כ קליפת עמלק והוא כי המלך פורץ גדר היינו שיש בכוחו להרחיב את הגבול ולהראות שלא יצא שום נפש מישראל חוץ מגבולו ומהארה כזאת נתבטל ממילא עמלק כי עמלק כאשר מתפשט א"ע חוץ מגדרו שוב אין לו כלל מקום לחזור משא"כ ישראל יש להם תמיד מקום לחזור ע"י זרעה של רחל ולזה נמי הי' מצות המלך הראשון ע"י נביא כי החילוק מדברי תורה לדברי נבואה הוא כי תורה הוא אור כללי ונבואה הוא אור פרטי כי לפעמים הוא רק לשעתו ולזה המלך הראשון שהי' צריך להיות מזרעה של רחל כדי להכרית זרעו של עמלק על ידו כדאיתא בזוה"ק (וישלח קעד) כד בעא לאשתמודעא מלכותא בארעא שרי' בדינא ולא אתישבת מלכותא בדוכתא כדקא יאות עד דאתער דינא בשאול לפום עובדוי ולבתר אתישבת מלכותא ואתתקנת וכו' נצטוה זאת המלוכה ע"י נביא כי כל זמן שעמלק בעולם הכנף מכסה את הפנים ואי אפשר להכיר כלל בהיקרות של מלכות יהודה לזה הי' צריך מתחילה להיות מלך מזרעה של רחל כי על שאול המלך נאמר משכמו ולמעלה גבוה מכל העם וגו' היינו שהי' ניכר מפורש לעיני כל גודל יקרת עבודתו אף שהי' עדיין עמלק בעולם. משא"כ בהיקרות של דוד המלך לא הי' יתכן שום הכרה בעולם כל זמן שעמלק בעולם עד אחר שלחם שאול המלך בעמלק אז נאמר על דוד והוא אדמוני עם יפה עינים כי כאשר הכנף לא הי' מכסה עוד את הפנים אז יש שפיר הכרה בדוד המלך וזהו נמי שאמר שאול אל הקיני לכו סורו רדו מתוך עמלקי וגו' (שמואל א ט״ו:ו׳) כי על עמלק נאמר זכור את אשר עשה וגו' להורות שצריכין למחות אותו לבל ישארו ממנו שום לבוש כלל כי אפילו השלל נאסר ממנו הרי שצריכין לדחות אותו לגמרי ולהרחיקו באורח דילוג שלא בהדרגה כלל והנה התקרבות הגר להקדושה הוא ג"כ שלא בהדרגה כלל רק באורח דילוג כי עבודתו הוא נמי בחילי' יתיר כמאמרם ז"ל בגמ' (פסחים) שהגרים מדקדקין במצות הרבה יותר מישראל הרי שהגר הוא לגמרי ההיפך מעמלק ולזה אם לא סר הקני מעמלקי הי' יכול להיות מפאת גודל עבודת הקני מקום ח"ו גם לעמלק מבלי למחות אותו לגמרי לכך היו צריכין להפריד ממנו את הגר לגמרי לזה אמר להקני לכו סורו רדו מתוך עמלקי וכו':

איתא במדרש (שמואל) שני פקידות פקד הקב"ה בעת שיצאו ישראל ממצרים וכו' ואחת בעמלק שנאמר כה אמר ד' צבאות פקדתי את אשר עשה עמלק לישראל אשר שם לו בדרך בעלותו ממצרים וגו' אבל ביתרו מה נאמר ואתה עשית חסד עם כל בני ישראל בעלותם ממצרים וגו' (שמואל א ט״ו:ו׳) והענין הוא כי הקדושת אבות הי' גבי ישראל בקביעות גם במצרים אלא שהי' במצרים מאוד בהסתר ובהעלם רק אח"כ במתן תורה יצא הקדושת אבות בהתגלות מפורש ובגודל התפשטות וכן הי' נמי כל העסק של אבות הקדושים מאוד בהעלם עד שהי' נראה על הגוון כמו משולל צמיחה ח"ו וכמו שמצינו בהם והנפש אשר עשו בחרן ובזה העולם אינו נראה על הגוון שום השארה לאלו הנפשות ובאמת איתא בזוה"ק (שלח קסח.) ותהי שרי עקרה אין לה ולד וכו' ולד לא הות מולדא אבל נשמתין הות מולדא באתדבקותא דתיאובתא דאינון תרין זכאין הוו מולידי נשמתין לגיורי כל ההוא זמנא דהוו בחרן כמה דעבדין צדיקייא בגן עדן כמה דכתיב ואת הנפש אשר עשו בחרן נפש עשו ודאי וכו' הרי שהי' תמיד צמיחה מפעולת עבודתם כי באמת מצד השי"ת אין שום תפלה שלא יפעל וכל ההעלם הנראה לפעמים למשולל צמיחה זה הוא רק מצד תפיסה הנמוכה של האדם. אמנם כאשר הקומה של ישראל עומדת על מצב טוב בסדר נכון אזי אין שום העלם כלל ואין מי שלא יכיר שפיר שכל המכיוון מהרצון ית' בבריאת עולם הי' רק ישראל וכמו שנאמר כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים היינו שמנחיל השי"ת לישראל כל מיני כוחות שיתכן להכניסם להקדושה ועוד זאת שאינו נדחה כלל מהקומה של ישראל שום לבוש וכמו שמצינו בגמ' (קדושין סט) עשרה יוחסין וכו' וכל אותן הלבושים המחשב שם נראין לרחוקים מאוד בכל זאת נכללים המה בזאת הקומה של ישראל כי הרצון ית' הוא תמיד להנחיל את ישראל כל מיני כוחות שיתכן להכניסם להקדושה ועד היכן שאיתא בזוה"ק (סבא משפטים צה:) נשמתין דגיורין מתלבשין בממזרי תלמידי חכמים וזה הכל שבונה השי"ת עצות איך שיתכללו כל מיני לבושים בקרב הקומה של ישראל אכן להכניס כוחות ולבושים ממקומות הרחוקים אי אפשר בלתי כשלון ופסיעה לבר ולכך אחר הכשלון שהי' לישראל ברפידים שאמרו היש ד' בקרבנו אם אין אשר באמת היו יודעים היטב שהשי"ת בחר בהם ושוכן בתוכם וכדאיתא בזוה"ק (בשלח סד:) וכי טפשין הוו ישראל דלא ידעו מלה דא וכו' אלא זה הכל סיבב השי"ת למען שיהי' מקום מסבת החטא ליתרו שיהי' נכלל בתוך ישראל אף שמסבת זה החטא נתהוה ג"כ מקום לקטרוג של עמלק אכן נתברר אז החילוק ביניהם כי על עמלק נאמר ויזנב בך כל הנחשלים אחריך וגו' והוא כדאיתא בזוה"ק (שם סז) דעמלק נוטל כל אינון דהוו גזירין ולא אתפרעו וכו' היינו כי נגד עמלק היו צריכין להתיצב בבהירות עצום ובגודל עבודה ומי שהי' בו מעט התרשלות בעבודה עמד נגדו מיד עמלק בקטרוגו כדכתיב וילחם עם ישראל ברפידים וביארו ז"ל שרפו ידיהם וכו' וזהו אשר קרך בדרך וגו' לכך נאמר פקדתי את אשר עשה עמלק לישראל אשר שם לו בדרך בעלותו ממצרים וגו' אבל ביתרו מה נאמר ואתה עשית חסד עם כל בני ישראל בעלותם ממצרים וחסד הוא ח"ס ד"ל היינו אף שישראל עמדו אז במצב שפל שלא הי' ניכר עדיין השלימות של ישראל כמאמרם ז"ל בגמ' (זבחים קטז) קודם מתן תורה בא יתרו ואפילו למאן דאמר אחר מתן תורה בא יתרו אבל הכל מודים שבא קודם לוחות האחרונות כי בערב יוה"כ בא לכולי עלמא כמבואר בגמ' שם הרי אף במעט הכרה שהי' אז בהקדושה של ישראל בכל זאת הבין שפיר שרק אם יכניס עצמו תחת ישראל אזי יבחר בו השי"ת ואם לאו הוא לגמרי מבחוץ ולזה נכלל יתרו לגאו מעגולה קדושה ועמלק נדחה לגמרי מהקומה של ישראל: